אומנים בקיבוץ

דניאל פראלטה, חברקיבוץ כפר סאלד, יוצר ייחודי בדרכו האמנותית, עוסק במחקר של צורות גיאומטריות פשוטות – מלבנים, ריבועים ומשולשים, ומצליח בעזרתם לבנות חיבורים אינסופיים ברישום, ציור ופיסול.
פראלטה פועל על פי סדר רציונאלי בהיר ופשוט, ללא זיקה לערכים תרבותיים או פילוסופיים ומשוחרר מכל משמעות נראטיבית או מטאפורית.
הציורים של פראלטה מבוססים על צורות פשוטות המחלקות את דפי הנייר. הקיפולים בנייר יוצרים את הצורות הגיאומטריות וכדי להבליטן ולהדגישן, פראלטה רושם בעיפרון רך לאורכם ולרוחבם של הקיפולים והצורות. קווי העיפרון יוצרים קוים מקשרים ומשטחי צללים במקומות בהם הקיפול החד מטיל צל עדין על גבי הנייר.
פראלטה מתייחס אל מצע העבודה בכבוד ובקושי מותיר בו את רישומו כשהנייר החשוף מתפקד ככתם צבעוני. כמו פרנק סטלה, עבור פראלטה, החשוב מכל הוא הדיוק של הקווים המשורטטים. הנייר המשמש כחלל, הקיפול החד אמיתי או מדומה, המשטחים הצבועים המוקפדים מתחזים לעתים להצללה והגילוי המדוקדק של המקום בו הצורה הגיאומטרית תיצור את המגע הרגיש בין האור והצל, הם אלה המעניקים לעין הצופה את אשליית העומק והמסתורין.

עבודות הפיסול שלדניאל פראלטהחוזרות ומהדהדות בעבודות הנייר. הן מורכבות מקווים של עולם השרטוט והרישום ובמובן רב מהווים פיתוח הדרגתי, תמציתי ומושלם של הדו-מימדיות-הציור, אל התלת-מימדיות - הפיסול.

פסליו של פראלטה הינם צורות ארכיטקטוניות לבנות ובולטות בהן דבר לא חסר ודבר לא מיותר, מין שלמות שבצמצום. צורות אלה יוצרות אצל הצופה התבוננות מסוג אחר, שינוי דרך התייחסות לפסל וסוג של קשר אינטימי בין גופו לבין הגוף ההנדסי על צורותיו השונות.

כמו בעבודות על נייר, גם הפסלים הינם תהליך של חקירה ובדיקה של הצבע הלבן, של הצללות, חיפוש סדר, ניקיון ודממה וניסיון להכניס עולם של אשליה ומסתורין בתוך תיבה או מנסרה. הפסלים משחקים על רקע הקיר כאילו הם רישום על גבי נייר לבן ויוצרים תחושה של דו-מימדיות בתלת-מימדיות. כתוצאה מכך הגבולות בין מאפייני הציור והרישום לבין מאפייני הפיסול מטשטשים.
דניאל פראלטה מצייר, רושם ומפסל בעזרת האור. האור והצל, והצורות הגיאומטריות הפשוטות הם חומרי היצירה הראשוניים והבסיסיים שלו . יכולת זו של פראלטה הופכת את אמירתו לאמירה כלל אוניברסאלית בלתי תלויה בתפיסה תרבותית, חברתית או דתית, יחד עם זאת מצליחה לבאר ולהמחיש עולם תרבותי שלם.